בית המשפט העליון קבע, כי מעשיו של רב כלאי אסף אמר, שהורשע בקבלת שוחד מאסיר, מחייבים תגובה עונשית מרתיעה, שיש בה כדי להעביר מסר ברור בדבר הענישה הצפויה לאותם עובדי ציבור אשר מנצלים את מעמדם ואת האמון שניתן בהם לצורך הפקת רווחים אישיים והחמיר את עונשו ל-24 חודשי מאסר בפועל במקום 15 חודשי מאסר בפועל בלבד שהושתו עליו בבית המשפט המחוזי.

מאת: דניאל לביא | מגזין בית במשפט!

                                   ▪  ▪  ▪



"מדיניותו של בית משפט זה היא, כי הרשעה בעבירת שוחד מצדיקה עונש מאסר בפועל לתקופה ממשית, תוך מתן מעמד בכורה לאינטרס הציבור" - כך ציין בית המשפט העליון בעת קביעתו כי יש להחמיר את עונשו של רב כלאי אסף אמר שהורשע בקבלת שוחד מאסיר.

הנאשם, רב כלאי אסף אמר, ששימש כקצין מודיעין בכלא אלה, פנה ביוזמתו לאחד האסירים והציע לו להחדיר עבורו טלפון נייד לתוך הכלא, תמורת תשלום. השניים סיכמו ביניהם את התנאים, ולאחר מכן הנאשם נפגש עם אחיו של האסיר וקיבל ממנו טלפון נייד ואביזרי טלפון עבור האסיר, וכן חלק מהתשלום עליו סוכם. אמר הכניס את הטלפון והאביזרים הנלווים לכלא, ומסר אותם לידי האסיר. בהמשך, נפגש אמר מספר פעמים עם מקורביו של האסיר כדי לקבל מהם את יתרת התשלום. סכום השוחד הכולל שקיבל עבור החדרת הטלפון לתוך כתלי בית הכלא ומסירתו לאסיר עמד על 40,000 ₪.

רב כלאי אמר הודה במעשיו והורשע בעבירות של קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים, ואיסור הכנסת חפץ לבית הסוהר, ובית משפט המחוזי בב"ש גזר עליו עונש של 15 חודשי מאסר בפועל בלבד, לצד ענישה נלווית. פרקליטות המדינה ערערה על קולת עונשו של הנאשם, ובית המשפט העליון כאמור קיבל את ערעור הפרקליטות והחמיר את עונשו ל-24 חודשי מאסר בפועל, זאת בהתחשב בכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין.

בית המשפט העליון עמד בפסק דינו על חומרת המעשים, שמקבלת משנה תוקף לאור בכירות ורגישות מעמדו של הנאשם. בפסק הדין שניתן על ידי כבוד השופטת כנפי-שטייניץ, ובהסכמת השופטים וילנר ושטיין צוין כי "בעת ביצוע המעשים כיהן המשיב כקצין המודיעין של בית הסוהר. בתפקידו זה היה מופקד על מערך איסוף המודיעין בבית הסוהר ועל מניעת עבירות מן הסוג שביצע. חרף בכירות תפקידו ורגישותו, מעל המשיב בייעוד המרכזי של תפקידו ופגע באינטרס הציבורי עליו הופקד. תחת תפקידו למנוע ביצוע עבירות, ניצל המשיב את מעמדו לשם ביצוע עבירות שהיה אמון על מניעתן, למען בצע כסף, וזאת תוך ניצול כוחו העדיף מול אסיר הנתון לפיקוחו".

בית המשפט העליון קיבל את טענת פרקליטות המדינה שבמעשיו, חשף עצמו הנאשם לסחיטה אפשרית מצד האסיר וגורמים אחרים, תוך העמדת כלל משימותיו המקצועיות בבית הסוהר בסיכון. עוד עמד בית המשפט על כך, כי חומרה יתרה טמונה במעשי הנאשם בשל כך שהמעשה אותו הציע לבצע בתמורה לשוחד, קרי החדרת טלפון נייד לתחום בית הסוהר, מהווה כשלעצמו עבירה פלילית, חותר תחת מטרות הכליאה ומסכן את ביטחון הכלואים והסוהרים. בהקשר זה, קיבל בית המשפט את עמדת הפרקליטות, שאין משמעות רבה לעובדה שהטלפון נמסר לאסיר שאינו אסיר ביטחוני או בעל פרופיל עברייני כבד, שכן מרגע שהחפץ הוברח אל תוך כתלי בית הסוהר, אין לדעת לאן יתגלגל ואיזו שימוש ייעשה בו, ולא ניתן לשלול כי ייפול לידיהם של אסירים אחרים, על כל המשתמע מכך.

בית המשפט הדגיש את החשיבות של הטלת ענישה מרתיעה ומחמירה בגין עבירות שוחד, לא רק בשל חומרתן ופוטנציאל הנזק הגלום בהן, אלא גם לאור הקושי הכרוך באופן טבעי בחשיפתן. בנוסף, קבע בית המשפט, כפי שנקבע בעבר לא פעם, שהעובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי וניהל אורח חיים נורמטיבי אינה יכולה להוות שיקול לענישה מקלה, שכן אחרת הוא לא היה משמש בתפקיד בו שימש.

את המדינה יצגו בערעור עורכי הדין עינת גדעוני ומוחמד סראחנה מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.

בבית המשפט המחוזי נוהל התיק ע"י עו"ד מסעד מסעד מפרקליטות מחוז דרום (פלילי).