עבירת הרצח היא אחת העבירות החמורות ביותר בחוק העונשין. ואולם, עולה השאלה האם יש להתייחס לעבירת הרצח בשונה מכל העבירות? האם נכון להתייחס לעבירת הרצח כ"אקס טריטוריה", עליה יחולו כללי ענישה שוניםמן".

מאת: ד"ר יניב ואקי I מגזין בית המשפט!

                                           ▪  ▪  ▪

החל מבריאת העולם ולאורך כל התקופות יוחסה לעבירת הרצח חומרה מיוחדת. כבר בספר בראשית נקבע כי "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו). גם במשפט הישראלי נודעה לעבירת הרצח חומרת מיוחדת, ובעבר מי שרצח אדם בכוונה תחילה עונשו נגזר למאסר עולם ועונש זה בלבד. בשנת 2019 נערכה רפורמה מקיפה בפרק של עבירות ההמתה במשפט הישראלי, ונקבע, בין השאר, כי העונש על רצח יעמוד על מאסר עולם כעונש מירבי בלבד (ואילו העונש על רצח בנסיבות מחמירות יהיה מאסר עולם חובה). ואולם, האם נכון להתייחס לעבירת הרצח כ"אקס טריטוריה", עליה יחולו כללי ענישה שונים?

לפי עמדה אחת, של הפרקליטות, התשובה היא בחיוב. לשיטתה כאשר מדובר ברצח שנעשה בכוונה (בשונה מרצע שנעשה באדישות) העונש של מאסר עולם צריך לשמש נקודת המוצא לגזירת העונש ורק במקרים חריגים יהיה ראוי לסטות מעונש זה. כפועל יוצא של עמדה זו, לשיטתה של הפרקליטות, תיקון 113 (בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה) אינו חל על עבירת הרצח בכוונה, ולכן אין צורך לקבוע מתחמי ענישה לפי נסיבותיו השונות והמשתנות של כל רצח ורצח.  

בית המשפט העליון חשב אחרת (ע"פ 3223/21 מדינת ישראל נ' שפק (2.3.2022)). ולטעמי בצדק. אין כל הוראה, לא בעבירת הרצח מצד אחד, ולא בתיקון 113 מצד שני, המוציאה את עבירת הרצח מכללי גזירת העונש הכלליים, ואלה מחייבים את התאמת העונש ההולם לחומרתה של העבירה ולנסיבות ביצועה. ככל עבירה שלצידה נקבע עונש מירבי, ניתן לבית המשפט שיקול דעת להחליט על העונש המתאים בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

הגם שיש להתייחס בחומרה יתרה לקיפוח חיי אדם ולא יכולה להיות מחלוקת על חשיבות ערך חיי האדם, ניתן וראוי להבחין בין כל מעשה רצח לפי נסיבותיו. לפיכך, על בתי המשפט לדרג את מעשי הרצח לפי חומרתם, ולקבוע מתחמי ענישה לכל רצח ורצח, בהתאם לנסיבותיו הייחודיות. ויודגש, גם בהתאם לגישה זו ייתכנו בהחלט מקרים בהם העונש המתאים שיושת על הרוצח יהיה מאסר עולם, ואולם הכל לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ובין השאר, בהתאם לנסיבות ביצועו של הרצח, מידת אשמו של הרוצח ונסיבותיו האישיות.

גזירת העונש בדרך זו תאפשר להגשים את אחת התכליות החשובות ביותר הקיימות כיום בדיני הענישה המודרניים, לפיה יש לעבור מתפיסה של שוויון פורמלי, המדגישה את ההתאמה בין חומרת העבירה למידת העונש, לעבר תפיסה של שוויון מהותי אשר מביאה לידי ביטוי את עקרון האינדיבידואליזציה בענישה, המאפשר ענישה התואמת את נסיבותיו הייחודיות של המקרה האינדיבידואלי.